זקן/נה עצמאי/ת, בודד או זוג זקנים עצמאים, מחליטים לעיתים לעזוב את ביתם או את דירתם ולעבור לדיור מוגן, בסביבה נעימה, טובלת בירק ומאובזרת היטב בציוד טכני חיוני.
בדרך כלל מדובר באנשים בעלי רמת הכנסה סבירה, שהחליטו על כך בצורה שקולה וללא היסוסים. עם זאת, לעתים מלווה החלטה כזאת בהיסוסים משמעותיים, שנובעים מכך שעזיבה בגיל הזקנה - גם אם לטובת מקום נעים ומוגן - מהווה סיום פרק, שאין ממנו דרך חזרה.
הסיבות הקלאסיות למעבר לדיור מוגן:
"אנו מזדקנים, מי יודע מה יהיה מחר", "למה לחכות שיהיה מאוחר מידי", "כמה זמן נוכל להתעסק בחשבונות, בתיקונים ובסידורים", הילדים נפלאים, אך כל אחד חי את חייו עם הצרות שלו ואין סיבה שנעמיס עליהם את הצרות שלנו".
בדיור המוגן יש פעילויות רבות: הרצאות, קונצרטים, טיולים, חוגים שונים (ברידג', שפות, מוסיקה,טאי צ'י, יוגה), חדר כושר ופעילויות גופניות שונות, טיפול רפואי הולם.
הסיבות הקלאסיות להישאר בבית:
"טוב לי רק בבית", בסביבה שלי", "אני מעדיף להתעסק בענייני הבית, גם אם זה כרוך בעבודה ובטרחה", אם אני רוצה ללכת לקונצרט, להצגה, להרצאה או לחוג - יש לי מבחר בעיר הגדולה".
אז מה עדיף - דיור מוגן או להישאר בבית?
ננסה למנות את הדברים הטובים בדיור מוגן ואת הדברים הטובים בדיור בבית הישן והטוב, כל זאת בהנחה שמדובר באנשים עצמאים וצלולים. כן נדון בדבר לגבי בודד/ת זוג.
יתרונות בדיור מוגן לבודד/ת:
אין צורך להתעסק בנושאים מטרידים כמו תיקונים, סידורים, מסים מחד, קיום של פעילויות מרובות, פתרון הולם במקרה של הידרדרות, השגחה רפואית צמודה, חברה מאידך.
יתרונות בדיור מוגן לזוג:
חברה, טיפול רפואי, צמצום הפחד שרק הם יכולים לעזור זה לזה, צמצום הדאגה הבריאותית אחד כלפי השני.
יתרונות בהישארות בבית לבודד/ת:
האדם הוא אדון לעצמו או גברת לעצמה, יש אפשרות לפעילויות תרבות לפי בחירה אישית, יש צורך מתמיד בפעילות, הליכה לעירייה, לבנק, לסידורים. נראה שכך מפעילים יותר גוף ונפש.
אם יש משפחה תומכת, ילדים ונכדים הזמינים ומתעניינים, המצב נראה אידיאלי. הוא/היא נשאר/ת עם הריהוט שלו/לה עם הספרים שלו/לה, בלא צורך להכריע מה לקחת לדיור המוגן ומה להשאיר מאחור.
יתרונות בהישארות בבית לזוג:
הישארות במקום הישן והטוב, בסביבה המוכרת, פעילות לפני ראות עיניהם, שמירה על הזוגיות היפה דווקא דרך הצורך בהתמודדות בחיי היומיום, הפעלת גוף ונפש תמידיים דבר השומר על צלילות ועל תפקוד.
ובשורה התחתונה?
הדברים אינם חד משמעיים. אינטואיטיבית, נראה שאנשים פעילים מאוד, המסוגלים למצוא לעצמם עיסוקים ופעילויות יעדיפו להישאר בביתם. יש אנשים פעילים ביותר שמעדיפים לעבור וחייהם בדיור המוגן הם נפלאים ועשירים, יש אנשים דלים בפעילות שמעדיפים להישאר בבית והם מאושרים בעולמם הקטן. אין נוסחה ברורה.
החשוב הוא לא לעשות שינוי בקלות ראש רק בגלל פיתוי של חיים קלים יותר או בגלל לחץ של המשפחה שחושבת שהשינוי יעשה טוב. תמיד יש לזכור כי פעילות מנטאלית וגופנית, התמודדות עם בעיות, קימה כל בוקר לחיים עם משמעות - יכולות לתרום רבות לחיים איכותיים.
אם חושבים על מעבר, צריך תמיד לעשות זאת במסגרת ניסיון - ולהשאיר אופציה לחזרה.
ד"ר דניאל דליות הוא רופא בכיר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת כללית